שכונות שנחשבות לטרנד נדל"ני, נוטות לאבד לעיתים את הקסם שלהם, אבל פלורנטין מצליחה להיות גם "הדבר הבא" וגם לקיים סצנה מתמשכת של בילויים, אוכל, אמנות ותרבות

תפוז עסקים: צועדים ברגל לאורך רחוב דוד פלורנטין – והעין אינה שבעה לרגע מהשפע הוויזואלי: חלונות ראווה של גלריות, חללים של ריהוט מעוצב, בתי-קפה מקסימים, ברים. נוף אורבני של ארכיטקטורה ישנה וחדשה שמשמש רק כרקע לנוף אנושי מרתק: ישיש עם זקן לבן יוצא מבית-הכנסת ונערה מקועקעת על אופניים – בסלסלה שעל הכידון מנמנם כלבלב – מברכת אותו לשלום. פלורנטין, יא חביבי, פלורנטין.

נדמה שהתופעה הזאת מוכרת כמעט בכל רחבי העולם המערבי: כשמחירי הדירות והעסקים במרכזי-הערים מרקיעים שחקים, הופכים פרברים נסתרים לדבר האמיתי: הם שמשמרים את החדשנות העירונית שנוגעת בבורגנות שמסביבה, אך מיוחדת בדרכה שלה: בקופנהגן נוהרים תיירים לרובע "כריסטיאנה" שנהנה ממעמד של מעין קומונה היפית, מוזיאון חי לשנות-השישים. באמסטרדם הפך רובע ה "יורדן" למקום שאליו הלכו האמסטרדמים להרהר, אחרי שמרכז העיר נכבש בידי תיירים – והדוגמאות עוד רבות: כמעט לכל עיר גדולה בעולם יש את הרובע ה "אותנטי" שלה. המשותף כמעט לכל התופעות הללו הוא שיש להן תוחלת חיים מוגבלת: רובע חדש "מתגלה" על ידי צעירים שנהנים משכר-דירה נמוך, הופך להיות "הדבר הבא", מושך אליו יזמי נדל"ן ובעלי אמצעים שמעדיפים את העיר התוססת על פני פרבר-שינה מנומנם – ומהר מאוד המחירים מרקיעים שחקים, הצעירים עוזבים והרובע הופך לשכונת-יוקרה. ייחודה של פלורנטין לפיכך, הוא בכך שהיא מצליחה, באורח פלא, לשמור על הפסיפס האנושי המרתק שלה גם כחלוף שניים וחצי עשורים מאז שדובר בה כ "הדבר הבא": פרויקטים חדישים ובהם דירות-יוקרה משקיפים מגבוה על בתי השכונה הישנים – וברחובות ניתן לראות צעירים על אופניים, קטנועים וקורקינטים ממונעים, לצד ג'יפים מרווחים. השכונה המרתקת הזאת היא עדיין אבן-שואבת לצעירים מכל הארץ, חלקם היו עדיין ילדים צעירים כאשר הסדרה הפופולארית שנושאת את שם השכונה, שודרה לראשונה. יש כאן אמנים, שפים, קונדיטורים, סטודנטים, אנשי היי-טק ואקדמיה, אוכלוסייה מגוונת כפי שקשה למצוא ברבעים אחרים של תל-אביב עד שנדמה כי אפשר להמשיך ולספר בשבחי הגיוון הזה. רק שכדי להיות פרקטיים, נתמקד הפעם באוכל:

ממש כמו אוכלוסייתה, גם בתי-האוכל של השכונה מגוונים ושונים מאוד זה מזה. בכוונה אני משתמש בכינוי "בתי אוכל", מפני שקשה מאוד לתת בהם סימנים מזהים: יש פה בתי קפה שנראים כאילו נלקחו מחופי-סיני, לצד בתי-קפה שבהם אפילו הספלים והכפיות ממוצבים לעילא, יש פה מסעדות-שף ולצידן כאלה שמתמחות במנות צמחוניות וטבעוניות. יש פה ברים שיגישו לכם קוקטיילים צבעוניים ומקושטים – וממש לידם בתי-מרזח שימזגו בירה מהחבית לתוך מיכל פלסטיק שתוכלו לקחת הביתה, ובין לבין: מאפיות, חומוסיות וגלידריות לרוב.

 גבולות הטעם הטוב

 ממש כשם שקשה לאפיין את המסעדות ומקומות הבילוי בפלורנטין, קשה עוד יותר לשרטט את גבולותיה אבל כשמביאים בחשבון שגבולה המזרחי הוא אזור שוק-העלייה ולעומת זאת כשמתקדמים על רחוב הרצל שיוצא מתוכה צפונה, מגיעים בתוך דקות לשדרות רוטשילד בואכה שוק הכרמל וכאשר מדרום-מערב לה נמצאת יפו, אפשר להבין מדוע פלורנטין הפכה לשכיית-חמדה קולינארית.

ספק אם כך חשב לעצמו דוד פלורנטין, האיש שעל שמו נקראת השכונה: פלורנטין היה מהחשובים שבעולי סלוניקי: ביחד עם משפחות מוכרות אחרות שהוציאה מקרבה יהדות סלוניקי המפוארת, כמו משפחת קרסו – לימים יבואני הרכב הגדולים ומשפחת רקנאטי – לימים מייסדי בנק "דיסקונט", הם היו בין הראשונים להבין, לפני המלחמה ההיא, את גודל האסון המרחף מעל ראשי יהדות אירופה ולחפש את עתידם בארץ-ישראל. השכונה שנקראת על שמו, אכלסה בתחילה רבים מעולי סלוניקי שהביאו עמם מטעמים בנוסח יווני-תורכי שהיום אפשר למצוא ממערב לרחוב אלנבי (והמשכו רחוב העלייה) ומדרום לשדרות רוטשילד. עד היום ניתן למצוא שם מעדניות כמו "אברמנטו" ברחוב דה-פיג'וטו, "חיים רפאל" ו "יום-טוב" בקטע המערבי של רחוב לוינסקי, בתי- מרזח ישנים כמו זה של "מתי המקלל" בפינת הרחובות זבולון ומטלון וגם מקומות חדשים יותר, אבל מהסוג שעושה כבוד לתרבות הקולינארית המקורית של השכונה, כמו "דליה" ו "אוזריה" שברחוב זבולון.

 וכל זה, רק בשולי השכונה, כי כאשר ממשיכים מערבה, ממערב לרחוב הרצל – וביתר שאת אחרי רחוב הקישון, מתגלה פסיפס של מקומות בילוי שהעין מתקשה כמעט להכיל:

"הישנים מבין החדשים", אלה שהיו כאן כבר לפני 25 שנים היו הסניף המקורי של "ננה-בר" ובית-הקפה/מסעדה של עובד ברחוב ויטאל. היום על אותו קטע רחוב אפשר למצוא מוסדות כמו ה "סאצ'מו וויסקי בר", מסעדת "מזקל" המקסיקנית שאין כמוה כדי לשתות מרגריטה קלאסית מכוס ששוליה מעוטרים בפס דקיק של מלח ולנגוס ליד בטורטייה פיקנטית שגוררת בעקבותיה את המרגריטה הבאה…  ממש ממול נמצאים ברים אותנטיים כמו "לני'ס", "נייט-שיפט" וה "מייט", גם קוקטייל-ברים צצו כאן לאחרונה: ה "פרלה" יגיש לכם מדרינקים מעודכנים ומושקעים – ועד לבירות לצד מסכים שעליהם משודרים משחקי כדורגל – בחלק נפרד שמיועד לכך. ממש בצמוד אליו, בחלל שבשלהי המחצית הראשונה של שנות ה-90, שכן בו "נמסטה", הבר ההודי הראשון והיחיד בישראל, קם "פלורנטין האוס": מבנה מרשים ובו גסט-האוס ומסעדה שנושאים את אותו השם, כשהמסעדה היא ההרפתקה האסיאתית של השף המוערך שרון כהן ("שילה") שמושכת אליה לא מעט בליינים אמידים (שחלקם נראים כמי שהיו מתחלפים ברצון עכשיו עם אחד ה "היספטרים" ארוכי-הזקן שגודשים את בית-הקפה שממול).

גם "אניטה" – שבעיני רבים נחשבת לאחת הגלידריות הטובות בישראל – שליד הסניף שלה בנווה-צדק הסמוכה משתרך תור ארוך, מחזיקה כאן סניף עם גלידות שביניהן טעמים כמו: "עוגת מסקרפונה תות" או "קשיו מלוח" ו… בחזרה לצומת הרחובות ויטאל ופלורנטין: ממש על הפינה נמצא "פלורנטין 10", מעין ביסטרו מקומי והומה תמיד ומעט מתחתיו עוד פאב בשם "צ'ירס" – ואם המראה בשעות היום הוא מתעתע ומשכר, הרי שבלילה ההמולה כאן גדולה עוד יותר: המוזיקה שעולה ממקום אחד מתערבבת עם זו שבוקעת משכנו, שלטי הניאון של הפיצוציות והמרכולים הקטנים מתערבבים בתאורה המעוצבת והמושקעת של המסעדות – וכשמוסיפים לכל אלה את המולת הקהל המגוון, מתקבלת מעין "סוהו" מקומי שמושך אליו לא רק ישראלים צעירים מכל רחבי הארץ, אלא גם תיירים צעירים מכל רחבי העולם – ומי שמתעייף מההמולה, ממשיך מעט הלאה אל ה "ביר סטיישן" בפינת הרחובות שטרן ופרנקל, שם ימזגו לו בירות נהדרות וטריות מהחבית, יציעו גם לקחת הביתה במיכלים אטומים – כאשר בינתיים אפשר לנשנש המבורגר פשוט וטוב.

עם כל הכבוד לאוכל

 עם כל הכבוד לאוכל המעודכן, במהלך אמצע השבוע נדמה שאפשר להתמכר דווקא לאוכל הישן והטוב, בין הוא מוגש באריזה חדשנית כמו בית המאפה שעונה לשם "הטאבוניה" ברחוב ויטאל – שאליו יורדים חלק מהתושבים החדשים והאמידים יותר של השכונה מהבניין החדיש שצמוד לו – כדי ללגום את כוס הקפה שלהם בלוויית עוגה או בורקס – ולעומתו מקום כמו "בורקס מיס" בו תמצאו מאפים טעימים על המשקל – ובפרוטות. בגזרת בתי-הקפה, נדמה שאי אפשר לעמוד בקצב: קשה ללכת יותר מ 50 מטרים ברציפות בפלורנטין מבלי להיתקל בבית קפה… באופן אישי, האהוב עלי הוא דווקא "נינה" בפאתי השכונה, בפינת הרחובות פלורנטין והרצל: את הקפה מביאים מ "סיטי קפה" של אותם בעלים שנמצא בפינת הרחוב והמטבח מוציא מנות נהדרות: מפשוטות בתכלית כמו בטטה אפויה בתנור ועד למנות ביסטרו של ממש. אם באתם בבוקר, נסו מנה שנקראת "בוקר ספרדי" שבמסגרתה מוגש מאפה מבצק עלים ממולא בגבינת מנצ'גו וביצה, לצד מטבלים וסלטים. לא תצטערו.

זה לא משנה מתי תגיעו לכאן, עשר בבוקר או עשר בערב ואם פניכם למטעמים האסיאתיים של שרון כהן ב "פלורנטין האוס" או שבסך הכל רציתם לנגב חומוס על הבוקר או לסגור את הלילה עם המבורגר לצד בירה קרה, עשו לעצמכם טובה וחפשו שולחן שמשקיף על הרחוב, כי במקרה של פלורנטין, האוכל המעולה הוא רק הבונוס לנוף האנושי, זה שהופך גם את גדולי ה "פודיז" לאנתרופולוגים: מאוכל אפשר לשבוע, אבל את הקרנבל האנושי ברחובות, אפשר לראות עד אין-סוף…

 florentin_young